זה לא כל כך נעים כשמשהו מת. חבל לבחור את זה כאירוע מס, כשאפשר לבחור אירועים אחרים.

ובכל מקרה, סביר לחשוב שאנשים עמידים בד”כ עושים סידורי רכוש יעילים לפני מותם, כך שנטל המס עלול ליפול רק על החלשים במידה ויכול על כולם.

ירושה היא בעלת ערך סנטימנטלי אחר ורגיש עבור השוכל. לדעתי כאשר אדם עוזב את העולם ובוחר להשאיר אחריו רכוש וממון לקרובים והאהובים עליו יש לראות בהכנסה זו כמתנה מהנפטר ולא כחלק מ”עסקה” שבוצעה. כמו כן לעיתים קרובות ירושות יכולות לשמש כקרש קפיצה עבור השוכלים (נניח סבתא וסבא שמשאירים אחריהם הון לנכדים) להמשך החיים ומיסוי עשוי לפגוע בכוונת ומטרת הירושה.

לדעתי לא נכון לקחת מס מירושה כיוון שזה הון פרטי של הנפטר, וזכותו של הנפטר להחליט לפני מותו מה יקרה עם הרכוש שלו, בלי שהמדינה תתערב בהחלטה שלו. לדעתי לקיחת מס מהעיזבון/ירושה היא התערבות לא מוסרית בהחלטה של האדם שנפטר, ומהווה פגיעה בזכותו, שחורגת לדעתי מהפגיעה המקובלת במסגרת מס הכנסה ומיסים לגיטימיים אחרים שנלקחים מהאדם במהלך חייו.

מס ירושה מתמרץ אנשים לצרוך ולסיים את החיים ללא עודף, break even. כשקובע במדיניות מנסה ירושה, הוא מעניש את האדם שחסך, שקיבל החלטות רציונאליות וחשב על העתיד, על חשבון האדם שצורך בהווה ולא חושב על העתיד. חיסכון והון הם מנוע בצמיחה במשק. ניתן למסות ירושה ועיזבון, אך בעיניי על מס זה להיות לא משמעותי. בכל שאלה של תמריצים. מס גבוה יגרור עקיפה של המס, ירידה מהארץ והחבאת הון.

בעיניי, ירושה מהווה פיצוי כספי בעל ערך רגשי עבור האבל שאין למדינה זכות לקחת ממנו חלק קטן כגדול. ברוב המקרים של קבלת ירושה סביר להניח שהנפטר הוא מדרגה ראשונה, לכן העצב והכאב הנפשי הוא אברסיבי במיוחד עבור האבל. ירושה (במקרים בה קיימת) מהווה פיצוי רגשי , מעין מתנת פרידה מהנפטר עבור האבל בלכתו מן העולם הזה. התערבות המדינה באירוע אישי כשכזה בצורה של גזירת קופון מבטלת את הפיצוי הרגשי ומעבירה את המתנה למישור בירוקרטי מדיני.

בעיניי מיסוי על ירושה הוא אקט לא צודק של מיסוי כפול- כסף שכבר נלקח ממנו מס הכנסה כחוק, ממוסה שוב כשהאדם נפטר ומתמרץ אנשים לא לחסוך. כשקובע במדיניות ממסה ירושה, הוא מעניש את האדם שחסך כסף, שקיבל החלטות רציונאליות ותיכנן את עתידו ואת עתיד ילדיו, ומייטיב עם האדם הנהנתן שצורך הכל בהווה ולא חושב על העתיד. מיסוי על ירושה מתמרץ אנשים לצרוך ולסיים את החיים ללא עודף, break even. ניתן למסות ירושה ועיזבון, אך בעיניי על מס זה להיות קטן ולא משמעותי. מס גבוה יגרור עקיפה של המס, ירידה מהארץ והחבאת הון.

אני חושבת שמצד אחד אין זכות למדינה לקחת כסף לבן אדם אשר הרוויח את כספו ביושר במהלך חייו ולבסוף הלך לעולמו. מצד שני המצב כיום בארץ מראה כי ישנה קבוצה לא גדולה של אנשים עשירים בארץ אשר מצד אחד אולי מעודדים ומחזקים את הכלכלה אך מצד שני מקבלים תנאים מקלים, הטבות מס, הקלות בחובות וכו’.. ולכן הגיוני שבעת חלוקת השלל יינתן חלק יחסי חזרה למדינה על שקיבלו במהלך חייהם. לרוב הקבוצות הן חופפות.

יכול לעזור לפקח על הון מאוד גדול שעובר בירושה. נותן מעין “חלון הזדמנויות” למיסוי שעשוי לעזור מבלי לפגוע באופן רציני באנשים (מיסוי שכזה במעמד הביניים ומטה עלול להשפיע יותר על אורך חיי האדם).

בחרתי באופציה הזו כי היא נותנת אפשרות לצמצום פערים מבלי לפגוע באופן קשה באוכלוסייה העשירה, כלומר עדיין הדורות הבאים של העשירים ביותר יהיו ככל הנראה במצב כלכלי טוב.

מס ירושה “רק מעשירים” יכול להביא להכנסה גדולה יחסית למדינה, שכן הירושה היא גדולה יותר מאשר למעמדות אחרים. בנוסף- זהו מס רגרסיבי שיתרום לצמצום הפערים בין השכבות הסוציו אקונומיות השונות. “פוגעים” רק בעשירים.

במציאות של פערים כלכליים משמעותיים יש לדעתי ליצור מס עיקש יותר על העשירים ובכך לאפשר לדור הבא להתקרב לשיויון. נראה כי כרגע המציאות שבה נולדת אליה לא מאפשרת שינוי עתידני ושינוי שמשפיע על העתיד יכול להשפיע.

לדעתי, מיסוי מהווה מקור הכנסה קריטי והכרחי לקופת המדינה. לכן, במקרה בו אדם מאבד קרוב משפחה, אין לקחת לו מיסים כיוון שהמקרה מאוד מורכב ואישי וייתכן כי ההון, גם אם הוא קטן וגם אם הוא גדול, יהיה ההבדל המשמעותי להמשך חייו של מי שיירש את נכסיו.

עם זאת, במקרה של האלפיון העליון, הגיוני להניח שההון שיירש האדם לא ישנה באופן משמעותי את המשך חייו מבחינת אורח חיים וכבוד ומחייה בסיסית, ועל כן ניתן לקחת מיסוי במקרים אלה שלא יזיקו לרווחתם של האבלים אך כן יכניסו סכומי כסף משמעותיים לקופת המדינה.

אני תומך במדיניות של מיסוי פרוגרסיבי, שכן מדובר באמצעי יעיל (וצודק, בעיניי) לצמצום הפערים הכלכליים במדינה. לפיכך, מוטב לו הנטל יחול על אלו אשר אינם תלויים בכספים המדוברים לטובת מילוי צרכיהם הבסיסיים (כלומר – האזרחים העשירים).

אני חושבת שמס מהסוג הזה יתרום לצמצום אי השוויון באוכלוסיה. בדומה למה שהיה נהוג, בזמנים בהם הייתה אריסטוקרטיה, ההון העכשווי של ההורים יעבור לילדיהם תחת מגבלה – העשירים יחסית ישלמו מס (כך עדיין יוכלו להעביר חלק מהסכום לילדים, אבל “יתרמו” גם לשירותים כלכליים אחרים), ומצד שני, אנשים שאינם יכולים להוריש, או מורישים מעט, לא ינוזקו

לדעתי מרבית האוכלוסיה נמצאת במצב כלכלי שהוא לא עשירון עליון והוא לא עוני מחפיר. על ידי מיסוי ירושות מ”עשירים יחסית” יהיה ניתן לגבות אחוזי מס נמוכים ועדיין לספק סכומי כסף גבוהים לידי הממשלה שישמשו את הציבור – ככל שמרחיבים את קהל הגבייה ניתן לגבות פחות מכל אחד.

באופן כללי אני כן מאמינה במיסוי כיוון שהעברת כספים למדינה מאפשרת למדינה לבצע השקעות ותהליכים חשובים רחבים וגדולים יותר מהאדם הפרטי וגם באופן שוויוני וחברתי יותר. בחרתי דווקא את האופציה הזו כי לדעתי מי שבאופן יחסי מכניס משמעותית יותר מהאדם הממוצע יכול לתרום מהכנסתו למען התהליכים וההשקעות הנ״ל ולא רק לצפות מעשירי החברה לממן את התהליכים הללו. מי שיכול נותן מעט ממה שיש לו.

נראה כי זו הדרך “להעביר” את הכסף מהמעמד הגבוה למעמד הנמוך בניסיון ליצור שיווין. לרוב היורשים של העשירים גם הם מבוססים ולכן המעגל לא נשבר. זה דומה למדרגות מס שגם הן עובדות כביכול באופן יחסי.