גופה לעומת חייל בשבי: לטובת שחרור חייל במחיר “יקר יותר” מאשר גופה: # מודיעין: יש אינטרס להחזיר חיילים חיים כיוון שהם מהווים מקור מידע לאויב. # ערך למשפחה ולחיי החייל: הערך של החזרת חייל חי למשפחתו (או חבריו) ולחייו, גדול יותר מהחזרת גופה.   נוכח מה שאנחנו תופסים כדינמיקה מסלימה של סחטנות, בכל הנוגע למשא ומתן להשבת שבויים, במסגרתה “מחירו” של חייל ישראלי שבוי הגיע לממדים בלתי פרופורציונליים (ע”ע עסקת שליט), אנחנו רואים חשיבות רבה בעיגון חוקי של גבולות קשיחים למספר האסירים שיתאפשר לשחרר במסגרת עסקאות אלו. בעוד שיש מן הצדק בעסקה ‘סימטרית’ במסגרתה חייל ישראלי יוחזר במחיר של שחרור אסיר בודד, אנו מכירים בהכרח להתחשב בתקדימים ההיסטוריים שננהגו בעסקאות קודמות, באופן שהציב רף לא מידתי בכל הנוגע לחוסר השוויון בערכם של חייל ישראלי ואסיר ממדינת/מארגון אויב. בהתאם, אנו מציעים לכנסת לעגן בחקיקה את העקרונות המפורטים כדלקמן: – עבור שבוי חי – לא יתאפשר לשחרר למעלה מ-50 אסירים. – עבור שבוי שמעמדו לא נודע – לא יתאפשר לשחרר למעלה מ-20 אסירים. – עבור גופה בשבי – לא יתאפשר לשחרר למעלה מ-10 אסירים. **לגבי חזרת גופות מחבלים- הגבול העליון יהיה כפול מהגבול העליון שנקבע לאסירים חיים בכל אחד מהקריטריונים הרשומים מעלה. באופן זה, כמות האסירים שננקבה נועדה לאפשר מרחב תמרון יחסי למקבלי ההחלטות בניהול המשא והמתן (למותר לציין כי ביכולתם יהיה להציב מחיר מקסימלי נמוך יותר), אך גם לשמש כגבול עליון, אשר יחשק את מקבלי ההחלטות מהסכמה למחירים שאנו רואים כבלתי סבירים. כנגזרת, אנו מקווים שעיגון עקרונות ברורים בחוק עשוי גם להפחית את הסחטנות של מדינות/ארגוני האויב, בכל הנוגע למחירים שאלו עשויים לדרוש בעבור השבת שבויים.