החזרת חייל שנפל בשבי  – תחילה הגעתי עם עמדה שאינה חד משמעית וכעת היא עדיין לא נחרצת אבל יותר מתכנסת לכך שאכן יש לשחרר חייל שנופל בשבי אך תחת מספר תנאים. המדינה לאחר שחוותה התמודדות עם משא ומתן על החזרת חיילים צריכה ליצור פרוטוקול חד משמעי ומפורט בו היא תחליט מה המדיניות שלה בנושא כך שלא יתאפשר מצב שבו החלטות נעשות בגלל גחמות נקודתיות או אינטרסים של אנשים בתפקידי מפתח. בנוסף, לא יתאפשר מצב בו תנאי השחרור יוחלטו מתוך לחץ של זמן או גורמים שונים – אלא יהיה פרוטוקול מסודר וברור. יש לשחרר את החייל תחת התנאים המוגדרים מראש וזאת משום שלמדינה יש מחוייבות ואחריות כלפיו, הוא הגיע לצבא ו"העניק" למדינה את שירותו תוך סיכון חייו ועל המדינה לעשות כל מה שביכולתה כדי להחזירו במסגרת התנאים שיקבעו מראש כמדניות להחזרת חיילים חטופים. החזרת חייל שבוי תגרום לתחושה הרבה יותר בטוחה בקרב החיילים המשרתים בצבא שאם יגיעו חלילה למצב כזה הם יקבלו תמיכה – דבר שחשוב בפני עצמו בשביל לשמור על אמינות ומוטיבציה.   החזרת ישראלי שנפל בשבי בעקבות פעילות עוינת – למדינה יש חובה להחזיר אזרח שבוי, מחוייבות זו גדולה עוד יותר מהמחויבות שיש להחזיר חייל שנפל בשבי. אזרח פחות מאומן למצבים כאלו, הוא נקלע לסיטואציה ללא הכנה וככל הנראה עם פחות יכולת להתמודד. הצבא נועד להגן על האזרחים, על המדינה ועל כן כשאזרח נופל בשבי, לדאוג להחזרתו זה הדבר החשוב ביותר (גם בצבא מתייחסים לחיי אזרח ב"דירוג" גבוה יותר מאשר חיי חייל).   אזרח שחצה את הגבול מרצונו ובמודע – לדעתי אין להחזיר אזרח שכזה אלא אם כן יש וודאות לגבי הצלחת ההחזרה שלו וכי היא לא צפויה לסכן כוחות. בכל מקרה אחר, על האזרח לשאת באחריות על מעשיו והתוצאות שמעשים אלו הובילו אליהן. אין סיבה שהמדינה תסתכן ותסכן את הכוחות שלה עבור מישהו שהסתכן ללא סיבה מוצדקת.    

חייל שנשבה בפעילות מבצעית- לפי דעתי ספציפית בישראל, שבו הצבא הוא צבא עם יש מחויבות משמעותית של המדינה להחזיר את חייליה, גם אם המחיר הוא כבד, אם סייג כל עוד המחיר אינו מסכן במישירין את התפקוד הביטחוני של צה"ל בהגנה על אזרחי ישראל. כלומר, אני חושבת שבמקרה של החזרת 1000 מחבלים למשל, המחיר הוא אמנם כבד, בכל מיני רמות, הרגשית, המוסרית אך הדגש המדיני צריך להיות הרמה הביטחונית- האם ישראל יכולה או לא יכולה להתמודד ביטחונית עם החזרתם של 1000 מחבלים תמורת שחרור החייל, אם התשובה היא כן, כפי שנקבע על ידי גורמים צבאיים בהחזרת גלעד שליט יש לפי דעתי לפעול לשם קיומה של עסקה שכזו. ישראלי שנפל בשבי עקב פעוילות טרור- אני חושבת שהמחויבות להחזיר אזרח שנכלא עקב פעילות טרור הוא אפילו גדול יותר שכן האזרח הוא ככל הנראה אינו מאומן להתמודדות מול כוחות אויב והוא יותר חסר ישא במצב כזה. המחויבות המדינית של הממשלה להחזיר אזרח שבעצם אין ביכולתו להגן על עצמו, הוא אינו חייל ואין לו נשק, היא אפילו גדולה יותר שכן תפקיד המדינה היא בראש הראשונה להגן על אזרחיה. אזרח שחצה את הגבול ביודעין ומרצונו- כאן הדעה שלי מורכבת יותר. כמובן שברמה הרגשית והמוסרית קיים קושי מהותי בלהסכים להשארת אזרחים בשטח. עם זאת, אני חושבת שחובה עלינו לנתק את ההיבט הזה ולהתייחס לממד היותר רציונאלי שבעצם לא ניתן "להציל" כל אדם שבוחר מרצונו לנהוג בצורה שעלולה להיות מסוכנת, בגלל זה אני חושבת שהמאמץ הממשלתי להחזרת אזרחים שמסכנים את עצמם ביודעין צריך להיות קטן יותר באופן משמעותי.

בעד שחרור מחבלים. עמדתי הסופית בהקשר של שחרור מחבלים מתייחסת למספר מצבים: שחרור אזרח שנשבה בפעילות טרור- לדעתי על המדינה לעשות את מירב מאמציה להחזיר את ההאזרח חזרה לשטחה גם במחיר של שחור מחבלים עם דם על הידיים. אחד מתפקידיה של המדינה הוא לספק ביטחון לאזרחיה, וזאת סיטואציה בה היא נמדדת. על הצמרת המדינית להחליט מה יסכן יותר את ביטחון מדינת ישראל – ביצוע מבצע צבאי שבסופו יוחזר האזרח או החזרת מחבלים ולקבל את ההחלטה שתפגע בביטחון המדינה במידה המועטה ביותר. שחרור אזרח שנשבה כתוצאה מאירוע באחריותו- לדעתי על האזרח לשאת באחריות מלאה למעשה שעשה ועל המדינה לבצע עסקה רק כאשר זו לא תסכן את בטחון המדינה, כלומר עסקה שאינה כוללת מחבלים עם דם על הידיים או ביצוע של מבצע לשחרור האזרח. שחרור חייל שנשבה בפעילות מבצעית- כחלק מההסכם הלא כתוב בין חייל שנשבע שבמידת הצורך יפול למען המולדת, כך המדינה צריכה לעשות את מירב המאמצים (גם אם אינם נעימים) להחזיר את החייל כל עוד ידוע שהוא בחיים. כפי שאמרתי קודם על הצמרת המדינית להחליט מה יסכן יותר את ביטחון מדינת ישראל – ביצוע מבצע צבאי שבסופו יוחזר האזרח או החזרת מחבלים ולקבל את ההחלטה שתפגע בביטחון המדינה במידה המועטה ביותר. בנוגע לגופות, לדעתי אין הצדקה לביצוע שום עסקה שתחזיר גופה.

במקרה הראשון כל הסיבות של בעד ונגד שפירטנו רלוונטיות שכן מדובר בחייל שנשבה במהלך פעילות מבצעית. לעומת זאת במקרה השני הסיבות שקשורות לחובה צבאית כלפיו היא חובה מדינית, אזרחית כלפי האזרחים של המדינה. כלומר, ההבדל בין המקרים הוא שיוך למסגרת צבאית לעומת שיוך למסגרת אזרחית. במקרה השלישי אז נושא המחויבות פחות רלוונטי כאן וזה מה שמשנה את התמונה באופן הכי משמעותי כי יש למדינה פחות מחויבות כלפי אדם שבחר לסכן את עצמו באופן מודע. ברגע שאדם פעל בתוך משהו שהמדינה לא מאשרת אז יש פחות מחויבות כלפיו, הנסיבות הן שונות ומכאן גם ההיבט המוסרי של המצב שכן מחיר חברתי עבור חילוץ אנשים שבחרו לסכן את עצמם היא זלזול באחריות החברתית שיש לאנשים כקבוצה ולא כיחידים.

1. נותן תמריץ לחטיפות עתידיות. 2. מו"מ עם ארגוני טרור מביא להכרה בקיומם. 3. שם את ישראל בעמדת מיקוח חלשה. 4. עולמית יכול להיתפס כהפסד לשחרר בן אדם אחר תמורת מאות אחרים. 5. מחבלים פוטנציאלים ישוחררו ובעלי סיכון לחזור לפעול באלימות כלפי אזרחי ישראל.