בעיני כשמקבלים את ההחלטה צריך לחשוב על המחוייבות של המדינה לחיילים. כשהמדינה מגייסת אזרחים להגן עליה היא מתחייבת לעשות הכל כדי להציל אותם במידה וקורה להם משהו. שחרור מחבלים עלול לגרום לפעולות טרור, אבל אני חושבת שהדיון העקרוני הוא האם להיאבק על החיים של החייל או לא. אם לא מאשרים את העסקה המדינה אומרת לחיילים שהיא שולחת אותם לקרב, ואם יפלו בשבי היא תחזיר אותם אם משתלם לה, דבר שאני חושבת שמאוד בעייתי. בעיני על מחיר אפשר לדבר ולהתמקח כל עוד חושבים קודם על החיים של החיילים.

אמנם למדינת ישראל יש אחריות להחזיר חייל שנפל בשבי ואף אינטרס אישי מאחר ואי החזרתו עלולה להצטייר באופנים שונים בעולם ולהביא להשלכות נוספות. עם זאת, מחיר שחרורו היה כבד מדי, השחרור יכול ליצור בעיות רבות בהמשך, כגון חזרתם של המחבלים המשוחררים הרבים לפעילות נגד ישראל ואף מיקום של המדינה בעמדה לא טובה במשא ומתן עתידי.

במידה וצהל לא עושה את כל המאמצים על מנת להחזיר את חייליו ולהגן עליהם המוטיבציה לסכן את החיים שלך בשביל המדינה יורדת.  אחד הדברים שהכי חשובים ללוחמים בכניסה למבצע צבאי זו האמונה שהמדינה עומדת מאחוריהם.

על אף שאני מאמינה שלמדינה יש את האחריות כלפיי החיילים שהיא מגייסת בגיוס חובה ועליה להתפשר על מנת להשיב אותם בבטחה לביתם, בעסקת שליט מדובר בתקדים חסר פרופורציה שלפי דעתי לא היה צריך לאפשרו. אני מאמינה שניתן היה להגיע להסכם סביר יותר, בעיקר כי ההשלכות של פשרה כל כך לא רציונאלית נראות לי מרחיקות לכת. לתפיסתי, היה צורך בהחזרת שליט אך המאבק על המחיר היה צריך להיות משמעותי יותר ולא מונע משיקולים פוליטיים ולחץ ציבורי.