1. אתה לא לוקח את הכסף ובזה זה נגמר. אתה מייצר מערכת תמריצים שמענישה הצלחה. אנשים יעברו למדינות אחרות שמכבדות את זכויות הקניין. אף אחד לא ירצה לייצר, ליזום ולהרוויח, כי מי שמרוויח מיד הופך להיות אויב העם”.(הכלכלן גלעד אלפר)\
2. ההגדרה תוביל לפיזור ההון העצמי בין מקורבים (לקנות בית לחבר כדי שההון העצמי שלי ירד). בזבוז הון לכל עבר ולא השקעה בכלכלה (בורסה לדגומה וחברות ישראליות) תוביל לפגיעה בכלכלת המדינה
3. לא עבד במדינות אחרות בעולם לדוגמא נכשל בצרפת

שיקולים מוסריים:

1. ישנם דוג’ רבות של ישראלים שהתחילו את הקרירה שלהם בלי הון גבוה ובזכות יצירתיות, שאיפה למצוינות ושאפתנות הגיעו לשגשוג והצלחה. (לדוג’ רמי לוי). אני לא חושב שנכון לקחת אקסטרה מס מאותם אנשים פורצי דרך בתחומם.

שיקולים כלכליים:

1. זה טוב לקופה של המדינה שיש כסף נזיל שמשוקע במקומות שמייצרים רווחים עבור החברה באופן כללי

  בעד שיקולים חברתיים:

1. מצמצם את הפערים הכלכליים- ברגע שנלקחים מיסי עושר מהאלפיון העליון, הכספים מיועדים לתמיכה באוכלוסיות מוחלשות ומצטמצמים פערים.

שיקולים מוסריים:

1. פיצוי על מס שלא נגבה בעבר- תכנוני מס יצירתיים מאפשרים לייצר פרצות בפקודת המס ובכך אנשי האלפיון העליון מתחמקים מתשלום מיסים. לפיכך, מיסי ירושה אינם כפל מס אלא מעין פיצוי על מס שהיה צריך להיגבות ממילא.
2. קבלת הטבות- על מנת שישתלם לבעלי ההון להשקיע בחברות ועסקים פנים ארציים, ישנן הקלות מס שהמדינה מאפשרת לקנייה של שטחים או השקעה בתוצרת פנים. לכן, כשנלקח מס ירושה מדובר במעין איזון של המערכת.
3. בעשור האחרון נולדה תנועה חדשה בקרב עשירי העולם, ובעיקר עשירי ארה”ב – תנועה התומכת בגלוי במס ירושה. אנשי עסקים מוכרים, אילי-הון ומיליארדרים הבהירו כי אין סיבה שהילדים שלהם יירשו הון-עתק ולא ישלמו על כך מס, וכי “לא יקרה כלום לילדים, אם יהיו להם כמה עשרות מיליונים פחות”.