המקור עוסק בעזיבתם של עשירי צרפת את המדינה בשל גובה המס שנאלצים לשלם למדינה. הם מאסו בתשלומי מס גבוהים ולכן מחפשים אחר מדינות אחרות להשתקע בהן אשר גובות מס נמוך יותר. בעיה זו משאירה את נטל המס על השכבות הנמוכות יותר בחברה ומצמצמת באופן משמעותי את הכנסות המדינה ממס. כך נוצר מצב שלמי שתורם בעיקר לכספי המדינה ישנה האפשרות לעקור את מקום מגוריו למקום בו התנאים עבורו טובים יותר אך דווקא שכבות הביניים והשכבות החלשות אשר משתמשות בשירותי המדינה ונשענות עליהם יותר, אך מכניסות פחות נפגעות מצעד זה. כלומר רצון המדינה לשוויון דרך מיסוי רב יותר לעשירים הביא דווקא לתוצאה ההפוכה.

אחד המקורות הציג את התובנה של פיקטי, שבחן שוב האם קפיטליזם מקרב את המאזן הכלכלי למצב של שוויון – או לא. לפי פיקטי, ההנחה הזו נבחנה לפני שנים רבות, ללא כמות מספקת של שנות ניסיון עם הקפיטליזם וכן בתקופה שאינה אופיינית לאופי הכלכלי הממוצע על פני השנים וכאן מקור הטעות. פיקטי טוען כי כיום ניתן לבחון הנחה זו שוב ולהיווכח כי קפיטליזם מגדיל את חוסר השוויון הכלכלי באופן חד משמעי.
מקור נוסף עסק בחוסר השוויון בארה”ב, כאשר כותביו התבססו על מחקר שנעשה ובו שאלו נבדקים אזרחי ארה”ב מה לדעתם החלוקה האידיאלית והאמיתית של התפוקה הארצית בין האחוזונים הסוציו-אקונומיים השונים של התושבים. בהשוואה של שתי התשובות למצב האמיתי הנוכחי, התמונה עגומה: בתיאורם את המצב האידיאלי, חילקו הנבדקים את התפוקה הארצית באופן שנראה די הוגן. בתיאורם את המצד האמיתי, התקבל גרף פחות הוגן אך יחסית אופטימי וסביר. אך כשמשווים את שני הגרפים הללו למצב האמיתי בשטח כיום – מתחילים להבין כמה המציאות הנוכחית עגומה כאשר האחוזון העליון מחזיק את רוב כספי המדינה בעוד אזרחים רבים (מאוד) חיים מתחת לקו העוני.

שני המקורות הנ”ל גרמו לי להבין עד כמה הקפיטליזם מזיק ועד כמה המצב הנוכחי בארה”ב אקוטי וטעון שיפור דחוף ובהול. אם המצב ישאר כמות שהוא, בעוד כמה שנים הפערים רק יגדלו וחוסר השוויון יוביל את המדינה לתקופה כלכלית לא פשוטה שקשה לתאר כיצד היא תצליח לצאת ממנה.

בהמשך לכך, כל זאת חיזק את עמדתי לגבי מס העיזבון, לפיה יש לקחת מסים מהעשירון העליון בלבד בכדי לנסות ולצמצם את הפערים הקיימים.

סיכום המקורות>