מדובר על סוגייה מורכבת, עמדתי בפתיחה הייתה נוקשה, ודיברה על לוגיקה ברורה של עלות מול תועלת. כשהעמקנו את ההתעסקות היה לי קשה יותר ויותר לשמור על עמדה זאת בדילמה שכן היא מצטיירת קרה. עמדה קרה ניראת לי יתרון בסוגיות מהסוג הזה אך נראה לי שבמבחן המציאות הרגש מכריע. לכן אני חושב שיש לבחון את הדילמות האלה כולן בצורה קרה, אך לדעת שחייבים לקבל החלטה שמחוברת בצורה מסוימת לרגש, ומאפשרת לו מקום. במדינה כמו שלנו הסוגיות מורכבות, ואין מקום לבחינה קרה בלבד של הדילמה.

2. מדינת ישראל מחוייבת להגן על חיי האזרחים ולהחזיר אותם במידה אם הם נחטפים.

1. עמדתנו היא בעד עסקת להחזרת חיילים שבויים אבל לא בהכרח במחיר של השבת מחבלים, אפשר לחכות להזדמנות אסטרטגית טובה יותר.

2. אנחנו חלוקים בנושא – הדעה של הילי: כשאזרח נחטף מדינת ישראל נכשלה בתפקידה להגן עליו- ולכן עליה להיות גמישה במחיר שהיא מוכנה לשלם על מנת להחזיר אותו (לאו דווקא החזרת מחבלים- פתיחה במבצע, הצעת תשלום ועוד פתרונות)

3. עמדתנו היא שלא צריך לעשות עסקה לשחרור האזרח שחצה את הגבול למדינת אוייב  מרצונו החופשי.

3. לא כדאי לשחרר מחבלים כי הם חוזרים לסורם ואז הורגים עוד אנשים, ניתן לראות זאת כלקח מהעבר- המשוחררים של עסקת שליט רצחו 10 אזרחים ישראלים. 4. אם הברירת מחדל היא שחרור מחבלים בכל מחיר זה הופך את החטיפה ליותר משתלמת.

1. מייצר תקדים שבו כל עסקה עתידית מתחילה מהרף שנקבע.

2. הציבור שמעורב מאוד רגשית בסיטאציות כמו זה, מייצר הרבה משקל על המשא ומתן ולא מאפשר לאמץ טקטיקת משא ומתן קרה. כלומר אנחנו עומדים מול יריב שאין לו מה להפסיד במשא ומתן.