חייל: רוב ההחלטה שלי נגד השחרור בתחילת הקורס התבססה על שאלת המחיר, אך לאחר קריאת המקורות שקראנו, אני לא בטוחה שמדינת ישראל אכן תשלם מחיר בחיי אדם בעד שחרור המחבלים. קראנו כי מעטים המחבלים אשר חוזרים למעגל הטרור, בנוסף, מעדות של בכירים בשב"כ נראה כי ישראל יכולה להתמודד מבחינה בטחונית עם שחרור המחבלים, ולכן ייתכן כי משקל המחיר בעל משקל נמוך יותר משחשבתי. ולכן, נטייתי כעת היא אכן לשחרר חייל חטוף, ולהחזירו לחיק משפחתו.   אזרח: להגן על אזרחי המדינה זו אחת מהמטרות העיקריות של המדינה והצבא (אם לא העיקרית שבהן) לכן כישלון בכך ידרוש מאמצים מרובים להשבת האזרח החטוף ויש להשקיע אותם. לדעתי סוגיה זו, לעומת אחרות, הינה חד משמעית, וכי הטיעונים בעד גוברים על אלו שנגד.   חוצה ביודעין: יש הבדל רחב בין מקרים שונים, מצד אחד איש צבא, מטיילים בסיני או אדם מעורער בנפשו, ולכן ההחלטה צריכה להתקבל בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון. אני חושבת שהגישה הכללית צריכה להיות רמת המודעות של האדם בעת ביצוע מעשיו, בנוסף לשכלול אינטרס המדינה בהחלטה עם לשחרורו (כמו במקרה של אלחנן טננבאום). שחרור אזרח שחצה ביודעין צריך להיות בעל נסיבות מיוחדות מאוד. בנוסף, רעיון מעניין שעלה מאחת הקבוצות, שאני מסכימה איתו, הוא ענישה. גם במידה ומחליטים לשחרר את האדם שחצה ביודעין, ייתכן כי כדאי להחיל עליו ענישה כך שתמנע מהמקרה מלהפוך תקדים לאזרחים אחרים. ענישה כדוגמת מאסר במדינה על סעיף של פגיעה במדינה או קנס כלכלי אשר יכסה ולו חלקית את ההוצאות שנדרשו על מנת לשחרורו.

חייל חטוף- בתחילת הדיון הנימוק שעלה בראשי הוא שיש לההחזיר חייל חטוף כדי לא לפגוע במורל העתידי של חיילי צהל. לאחר התעמקות במקורות והדיון הקבוצתי שלנו לנימוק זה הצטרפו יכולת המודיעין של צהל (שיכול לאתר ולטפל באותם מחבלים) והמספר המועט של המחבלים שחוזרים למעגל הטרור (נאמר באחד המקורות שקראנו) כל אלו מבססים את הדעה שלמרות שהמחיר הוא כבד ויכול ליצור תקדימים להמשך מדינת ישראל מספיק חזקה ועליה לדאוג לחיילה בעקבות הסכם הדדי בין הצדדים. אזרח שנפל בשבי במהלך פעילות טרור- תפקידו של צהל בשליחותה של המדינה הוא להגן על האזרחים שלה, ולכן  במצב בו אזרח נפל בשבי בפעילות טרור על המדינה לדאוג לשחררו גם אם מדובר במחירים שנחשבים כבדים. אזרח שחצה גבול מרצונו- כפי שכבר הסברנו בדיון הכללי ישנם מקרים רבים ומגוונים. אך בהסתכלות הכללתית מבלי לבחון כל מקרה לגופו אני חושבת שמכיוון שהמעשה נעשה ביוזמת האזרח היה עליו לשקול את הסיכון הכרוך בכך ואם בכל זאת הוא החליט להיכנס עליו לשאת בעול מעשיו. בנוסף אחת הקבוצות נתנה נימוק נוסף שמחזק את דעתי, שיחרור של אזרח שעבר מרצונו יכולה לקבוע תקדימים שבהם אזרחים שטובת המדינה לא עומדת בראש מעייניהם, יחצו את הגבול ויכפו על המדינה לשחרר בעבורם מחבלים או לשלם כסף רב ובכך לפגוע באופן קשה במדינה.

• חייל שנשבה בפעילות מבצעית

כן, יש מחויבות הדדית בין החיילים למדינה שעומדת לשעת מבחן בעת חטיפת חייל וצריך למלא אותה. עם זאת, קשה להתעלם מהסכנות הביטחוניות העתידיות.

• ישראלי שנפל בשבי עקב פעילות טרור

יש לשחרר מחבלים תמורת ישראלי שנפל בשבי, לדוגמא ישראלי שנחטף דרך מנהרת טרור. חיילים משרתים במטרה להגן על האזרחים, וכך גם המדינה צריכה לנהוג לדעתנו.

• אזרח שחצה את הגבול ביודעין ומרצונו

לא, אך במידה והמצב יתאפשר, אך לא כראשון בסדר העדיפויות יש לשחרר אותו, ללא משא ומתן. אך יש לוודא כי שחרורו לא יצור תקדים לאנשים נוספים, אלא שחרור נקודתי.

2. גישה תועלתנית – אם נשחרר 1000 מחבלים כנראה יהיו יותר הרוגים מחייל אחד בטווח הרחוק אפשר לראות את ההשפעה השלילית של שחרור מחבלים, גם על סמך מקרי עבר 3.  פחות חטיפות – אם במקרה המדינה מחליטה לא לשחרר חייל, לצד השני יהיה פחות אינטרס לחטוף חיילים 4. טיעון מוסרי – אנחנו משחררים מחבלים, שרצחו ישראלים תוך עשיית אבל למשפחות השכולות 5. הגברת מבצעיות – אם חיילים ידעו שלא משחררים עבורם מחבלים במידה והם נשבים, זה עשוי לשפר את המבצעיות והמקצועיות של החיילים

1. רוח צהל- -קיים הסכם הדדי בין צהל לחייליו, החיילים מקיימים את צדדם בהסכם ולכן גם צהל מחוייב, קיום ההסכם יוביל להגברה של המוטיבציה והמחויבות אצל החיילים. 2.טיעון הומניטרי- -לא ניתן לדעת מה מצבו הבריאותי ולכן יש לדאוג להחזרתו על מנת לתת לו טיפןל בהקדם. – כל עוד יש ידיעה על היותו חי, חייבים לעשות הכל כדי לשחררו. 3.פעילות צבאית עתידית- – מכיוון שהחייל עדיין נמצא בשבי הדבר עלול להגביל פעילות צבאית עתידית. 4.המדינה יכולה להתמודד עם המחיר הביטחוני- -מעטים המחבלים שחוזרים למעגל הטרור והמדינה מסוגלת להתמודד איתם בדרכים שונות.  

פדיון שבויים – התעסקו בו בעבר, והוא מושרש ביהדות. בגלל שהתעסקו בו רבות, והיו כל מיני שבויים שהיה צריך לשחרר, החכמים קבעו שיש גבול למחיר שהקהילה צריכה לשלם כדי לפדות את השבוי אך עולה השאלה האם מדובר במחיר כלכלי או מחיר בטחוני (יגרום ליותר שבויים). בסוף פסקו שזה כנראה המחיר הבטחוני. בגלל קולות שונים בקהילה, חכמים נתנו סייגים שונים לנוהל שמאפשרים כן לשחרר את השבוי. 1. סכנת חיים – חובה עלינו לשחרר אותו בכל מחיר 2. תלמיד חכם 3. בעל בעל יכולת כלכלית לשחרר את אשתו לפי המשפט העברי, כנראה לא היו משחררים את גלעד שליט.