לתפיסתי, לשלושת הסוגיות מכנה משותף משמעותי והוא חופש הקניין הגופני של כל פרט. לחופש מסוג זה ישנו מחיר חברתי-מוסרי שטמון בשאלה האם לכל דבר- גם האישי והפרטי ביותר (כפי שניתן לראות בסוגיות בהן דנו) יש מחיר. כשאני בוחנת את הסוגיה בהיבטים תועלתניים, גם עבור מניעים אלטרואיסטיים (שניתן לראות בתרומת איבר או מתן שירותי פונדקאות עבור זוגות חד מיניים) ישנה תועלת עבור נותן השירות בדמות תחושה טובה, חיזוק ההערכה העצמית ועוד. עם זאת, כשאנחנו מניחים שהתרומה היא כלכלית נראה שמוסרית אנו מתקשים לקבל שיקול זה כמספק דיו על מנת לאפשר לאדם את חופש הבחירה. לפיכך, בגיבוש עמדתי השתדלתי להפחית מנפחו של שיקול זה, על אף האינטואיציה שמובילה אליו באופן טבעי. בכל הנוגע לפונדקאות, לאור העובדה שבמדינת ישראל קיים חוק שמאפשר מתן פונדקאות בהיתרים מסוימים עבור זוגות הטרוסקסואליים, איני רואה סיבה להחריג את האוכלוסייה ההומוסקסואלית ולכן אני בעד פונדקאות. בסוגיית הסדרת סחר באיברים, מתוך המחשבה כי האופן שבו מתבצע סחר באיברים מוביל להשלכות שליליות מאד על המעורבים בדבר, אני סבורה כי יש להסדיר סחר באיברים במידה בה ההתערבות הממשלתית תאפשר פיקוח מבוקר על "המחיר"-הן הגופני של נותן השירות (כלומר איזה איברים ניתן למכור ואיזה לא) והן הכלכלי של מקבל השירות (מה המחיר עבור כל איבר). עבור סוגיית הסדרת הזנות אני אמביוולנטית ומתקשה לספק עמדה חד משמעית,. בסופו של דבר, על אף ששיקולים רציונאליים רבים מובילים אותי למחשבה שיש לאפשר הסדרת זנות, אני מתנגדת להסדרת זנות מתוך החשש לפגיעה משמעותית בערכי מוסר חיוניים.

אני נגד סחר באיברים וזנות אך בעד פונדקאות. אני חושבת שיש הבדל בדעתי על הסוגיה כשחושבים עליה ברמות שונות. הכוונה היא שייתכן שישנם אנשים ספציפים עם מאפיינים ספציפים שאני חושבת שזה יהיה בסדר לאפשר להם למכור את איבריהם או לעסוק בזנות. לדוגמא אנשים אשר לדעתי בוחרים זאת בדעה צלולה, ובהבנת המורכבות. אך עם זאת, כאשר חושבים על הסוגיה ברמה הרחבה, בהקשר של כלל האנשים, ברמת החלטה מדינית אני חושבת שיש צורך לשים גבולות ברורים שמבדילים בין רצוי ללא רצוי בין היתר גם מכיוון שאכיפה ספציפית איננה אפשרית, ולכן דעתי היא מתוך מחשבה על הסוגיה ברמה אוניברסלית יותר. בהקשר הזה בעיני זנות וסחר באיברים נמצאים בלא רצוי, ואילו פונדקאות שנעשית ללא תמורה כספית ברצוי. שיקול חשוב נוסף אשר משפיע על דעתי הוא המעורבות של כסף אשר נמצאת בסוגית הזנות והסחר באיברים ולא בפונדקאות. כאשר מערבים תשלום, המניעים משתנים ומניעים אשר קשורים בשיפור המעמד הכלכלי, יציאה ממשבר כלכלי ודומיהם מתערבים למרות שבעיני ראוי שההחלטה בהקשר לסוגיה (למכור או לא למכור) לא צריכה להיות קשורה למניעים שכאלה שאולי יכולים להוביל להטבה בטווח הקצר עם פגיעה לטווח הארוך.

אני מבדילה בין סוגיית הזנות לשתי הסוגיות האחרות. בהסתכלות הכללית מאוד הפגיע הנפשית והפיזית של נותן השירות בזנות היא הרבה ביותר. לרוב אותן נשים נגררות למעשה זה ממחסור כספי, סמים או אלכוהול ועל פי נתונים שמצאנו גם רובן רוצות לצאת מן מעגל זה. בנוסף ניסיון הסדרה שנעשה בנושא במדינות אחרות לא צלח, דבר המחזק את הבעיתיות שיש בסוגיה זו. לעומת זאת  בשתי הסוגיות האחרות ניתן לנטרל את העניין הכספי, ניתן לתת "מתנות" או תמריצים (אך לא כאלו שיטו את הכף לטובת העניין) ובכך  להסתמך על האלטרואיזם האנושי (נשים שרוצות להפוך לפונדקאיות כדי לעזור לאחרים וכך גם אנשים שתורמים כליות לאדם שהם לא מכירים.. דברים שקורים היום במדינה). כך שנושא ההסדרה הוא פשוט יותר וניתן לשלוט בו. כאשר הכסף לא משחק תפקיד מרכזי ההחלטה לתת היא נקייה יותר ולא פוגעת בצד הנותן או המקבל וכולם מרוויחים מההשתתפות. אני  לא מתעלמת מכך שבכל שלושת הסוגיות יש את הנושא בו צריכה להינתן הבחירה האישית של כל אדם על גופו , אך בעניי הפגיעה האישית  בנותנות השירות בהסדרת הזנות אינה מצדיקה את ההחלטה הראשונית של חופש בחירה מעל הכל.

אני בעד התהליך של מתן פונדקאות. ונגד הסדרת סחר באיברים והסדרת זנות. מתן פונדקאות: אני סבור שכל זוג ( חד/דו מיני) זכאי להגשים את חלומו ולהקים משפחה בישראל. אני סבור שיש למנוע את האפליה ולאפשר את כלל תהליך הפונדקאות בארץ. כמו כן, אני סבור שיש לאפשר את התהליך רק ממניעים אלטוראיסטים מצד נותנת השירות (יש לאסור קבלת כסף ומתנות). לעומת זאת, אני נגד הסדרת סחר באיברים והסדרת שירותי זנות. אני חושב שהמניע של נותן השירות הוא מניע כלכלי בלבד. ולמרות אלמנטים שרירותיים (לדוג' לדאוג לכלכלת המשפחה), אני חושב שיש למנוע זאת. הדבר פוגע בנותן השירות( נותנת שירותי המין, נותן האיברים).

אני בעד לאפשר סחר באיברים עם רגולציה ממשלתית. בעד לאפשר פונדקאות לזוגות חד מיניים, בתנאי שהדבר נעשה ללא תשלום מצד מקבל השירות. אני נגד לאפשר זנות, ברגע שהדבר יתאפשר, בעזרת מספיק כסף אפשר לקנות גוף של אדם אחר, וזה דבר שאנחנו לא רוצים לאפשר. עבור סחר באיבירם הנושא הכספי מתמתן מכיוון שמדובר בסכומים מבוקרים, כך שלא ניתן להפעיל הרבה מנגנוני לחץ על אנשים כדי שימכרו את איבריהם (סף הלחץ מוגבל על ידי תקרת מחיר שהממשלה שמה). באשר לנושא הפונדקאות, אם הדבר לא יכול להיעשות עבור תשלום, גם כן לא יהיה ניתן להכריח אנשים בעזרת מנגנוני לחץ למכור את גופן עבור אדם בעל הון.

נותני שירות – בעד – 1. קניין גופני – לתת לאם להחליט מה לעשות עם גופה. 2. עזרה לזוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם ורוצים המשכיות. נגד 1. יש מספיק ילדים ללא הורים שאפשר לאמץ. 2. ייתכן כי האם עושה זאת ממניעים כלכליים ולא מתוך אלטרואיזם או אפילו מרצון אמיתי, דבר זה יכול להוביל לסחר בתינוקות 3. תהליך ההיריון כרוך בסיכונים רפואיים וגם בתקופה שלאחר ההיריון. 4. תהליך כזה גובה תהליכים נפשיים והתמודדויות מורכבות שלא בטוח כולן יכולות לעמוד בזה. מקבלי שירות – בעד – 1. מאפשר לזוגות חד מיניים שלא יכולים להביא ילדים לעולם להגשים את חלומם. 2.  חייב לאפשר לזוגות חד מיניים את תהליך הפונדקאות כמו לזוגות רגילים ותקן את האפליה שמתקיימת בארץ בתחום הזה. נגד – 1. פונדקאות לזוגות חד מיניים פוגעת בצביון היהודי של מדינת ישראל.

1. הסדרת הנושא עשויה להגדיל את מלאי האיברים להשתלה, יינצלו חייהם של חולים רבים יותר, איכות חיים של רבים נוספים תשופר וכסף רב המוקדש היום לטיפולים ולתרופות לחולים הממתינים להשתלות ייחסך.
2. בחברה שלנו נוהגים לתגמל בתגמול מיוחד את העוסקים בעיסוקים מסוכנים (צבא, משטרה, מכבי אש) ואין התגמול מפחית מן ההערכה שרוחשים לנכונתם להסתכן בעבור הזולת. אין כל סיבה תצפה מחבריה לעשות פעולות טובות ומועילות בחינם וללא תמורה, בוודאי לא פעולות שיש בהן סיכון מסוים.
3. הסדרת הנושא בחוק ופיקוח מקצועי וציבורי על מתן תגמולים בעד תרומת איברים ימנעו פשעים רבים המתבצעים בתחום זה, כגון מכירה של איברים פגומים ושאינם מתאימים, ניצול של חולים ושל תורמים נואשים ועוד.
4. החלטות רבות בחיי האדם מתקבלות בהשפעת אילוצים כלכליים, אין בכך כל פגם והדבר אינו מפחית מאמינות ההסכמה לתרומה. במקום איסור גורף על מתן תגמול על תרומה, אפשר להקים מערכת בקרה שתראיין את התורמים הפוטנציאליים, ותנפה את האנשים שהתמורה הכספית מסנוורת אותם ומונעת מהם שיקול דעת אמיתי.
5. כמה ממדינות המערב כבר התירו מתן פיצויים למיניהם על תרומת איברים מתורמים חיים, כגון פיצוי על אובדן ימי עבודה.
6. הסכמת אדם לתרום איבר מגופו תמורת כסף בשל אילוצים כלכליים, אינה הסכמה אמיתית. האילוצים הכלכליים מונעים מהאדם להפעיל שיקול דעת מאוזן, ומקשים עליו להעריך נכון את ההשפעה השלילית האפשרית על בריאותו ועל איכות חייו בעקבות הוצאת האיבר מגופו.
7. תרומת איברים אמורה להיות מעשה הנובע אך ורק מתוך רצון לעזור לזולת. קבלת תמורה כספית פוגמת באצילות המעשה.
8. בתרומת איבר שאינו מתחדש (כמו כליה) יש סיכון לתורם. אמנם סיכון קטן, אך בכל זאת הוא מנוגד לאחד הכללים המרכזיים באתיקה הרפואית האוסר לפגוע בגוף המטופל ללא צורך. אפשר לטעון שיש הצדקה מוסרית לפגיעה כזאת אם לתורם צפוי סיפוק נפשי מעצם הצלת חיי אדם קרוב ויקר. אולם ברור שקבלת תגמול כספי אינה יכולה להיות צידוק מוסרי לפגיעה מסוג זה.