מס על המוות?! אי-השוויון רמת השירותים בזעת אפיך תאכל לחם מיסוי פרוגרסיבי  

אי-השוויון מיסוי פרוגרסיבי מס על המוות?!– התכתבה עם הקושי המוסרי שבדבר, אך בסופו של דבר הדבר לא היווה שיקול בהכרעתה.  

המקור עוסק בעזיבתם של עשירי צרפת את המדינה בשל גובה המס שנאלצים לשלם למדינה. הם מאסו בתשלומי מס גבוהים ולכן מחפשים אחר מדינות אחרות להשתקע בהן אשר גובות מס נמוך יותר. בעיה זו משאירה את נטל המס על השכבות הנמוכות יותר בחברה ומצמצמת באופן משמעותי את הכנסות המדינה ממס. כך נוצר מצב שלמי שתורם בעיקר לכספי המדינה ישנה האפשרות לעקור את מקום מגוריו למקום בו התנאים עבורו טובים יותר אך דווקא שכבות הביניים והשכבות החלשות אשר משתמשות בשירותי המדינה ונשענות עליהם יותר, אך מכניסות פחות נפגעות מצעד זה. כלומר רצון המדינה לשוויון דרך מיסוי רב יותר לעשירים הביא דווקא לתוצאה ההפוכה.

לדעתי יש לגבות מס עיזבון אך באופן מדורג בהתאם למצבו הכלכלי של האדם לפי מדרגות ולא על פי גובה הירושה. זאת על מנת להימנע עד כמה שניתן ממצב בו אנשים מחפשים דרכים יצירתיות להקטין את גובה מס, כאשר לדעתי מדובר דווקא באנשים העשירים ביותר אשר יפעלו באופן משמעותי להקטנת מס העיזבון שלהם. מס עיזבון אשר נלקח מהשכבות העמידות יותר בחברה אך לא רק מהעשירים ביותר עשוי להוות צעד נוסף לצמצום הפערים בחברה. על אף שדרך זאת היא לא המשמעותית ביותר אני חושבת כי כך המדינה תוכל להטיל מס באופן שלא יפגע בשכבות החלשות של החברה מצד אחד אך לא יפיל את הנטל רק על קבוצה אחת (ובכך יגרום למקרה כדוגמת צרפת) מהצד השני. היה אולי קל יותר אם אנשים רבים מהעשירון העליון היו פועלים לטובת החברה כולה ובמקום להוריש את כל הונם לילדיהם ובכך לשמר את השוני בין המעמדות לתרום חלק ניכר ממנו לצמצום הפערים בחברה. לא ברמה שתהפוך את החברה לסוציאליסטית כך שהון אישי הופך להיות הון של המדינה אלא מרצונם הפרטי ומתוך הבנה שיש גבול עד כמה כסף יכול להיות שימושי לאדם הפרטי לעומת ההשפעה שיש לו על החברה.

אחד המקורות הציג את התובנה של פיקטי, שבחן שוב האם קפיטליזם מקרב את המאזן הכלכלי למצב של שוויון – או לא. לפי פיקטי, ההנחה הזו נבחנה לפני שנים רבות, ללא כמות מספקת של שנות ניסיון עם הקפיטליזם וכן בתקופה שאינה אופיינית לאופי הכלכלי הממוצע על פני השנים וכאן מקור הטעות. פיקטי טוען כי כיום ניתן לבחון הנחה זו שוב ולהיווכח כי קפיטליזם מגדיל את חוסר השוויון הכלכלי באופן חד משמעי.
מקור נוסף עסק בחוסר השוויון בארה"ב, כאשר כותביו התבססו על מחקר שנעשה ובו שאלו נבדקים אזרחי ארה"ב מה לדעתם החלוקה האידיאלית והאמיתית של התפוקה הארצית בין האחוזונים הסוציו-אקונומיים השונים של התושבים. בהשוואה של שתי התשובות למצב האמיתי הנוכחי, התמונה עגומה: בתיאורם את המצב האידיאלי, חילקו הנבדקים את התפוקה הארצית באופן שנראה די הוגן. בתיאורם את המצד האמיתי, התקבל גרף פחות הוגן אך יחסית אופטימי וסביר. אך כשמשווים את שני הגרפים הללו למצב האמיתי בשטח כיום – מתחילים להבין כמה המציאות הנוכחית עגומה כאשר האחוזון העליון מחזיק את רוב כספי המדינה בעוד אזרחים רבים (מאוד) חיים מתחת לקו העוני.

שני המקורות הנ"ל גרמו לי להבין עד כמה הקפיטליזם מזיק ועד כמה המצב הנוכחי בארה"ב אקוטי וטעון שיפור דחוף ובהול. אם המצב ישאר כמות שהוא, בעוד כמה שנים הפערים רק יגדלו וחוסר השוויון יוביל את המדינה לתקופה כלכלית לא פשוטה שקשה לתאר כיצד היא תצליח לצאת ממנה.

בהמשך לכך, כל זאת חיזק את עמדתי לגבי מס העיזבון, לפיה יש לקחת מסים מהעשירון העליון בלבד בכדי לנסות ולצמצם את הפערים הקיימים.